המילה "חלטורה" היא מילה רוסית, המציינת הופעה בימתית של שחקן או אמן כאשר הוא מופיע מחוץ לאולמות התיאטרון לשם הגדלת הכנסותיו. לימים הפך המושג חלטורה לתיאור כל עבודה צדדית שאינה במסגרת עבודה ארגונית מסודרת, שהעידה פעמים רבות על חוסר רצינות ורמה מקצועית ירודה.

האמנם?

למען האמת, כמו בהרבה מקרים אחרים, באנגלית זה כמובן נשמע הרבה יותר טוב: gig economy

זהו מונח שהוזכר כבר ב- 2009 ע"י טינה בראון, המתאר את עלייתו של המעמד "העצמאי": אנחנו כבר לא עובדים באותה חברה 30 שנים ורק מחכים לצאת לפנסיה. במקום זאת, אנחנו עושים המון דברים במקביל – אנחנו יכולים להיות גם מנהל חשבונות, חובב בישול, צלם מתחיל וכתב בעיתון מקומי.

כיום קריירה מורכבת מחיבור סוגים שונים של עבודה. אנחנו קוראים להם פרילנסרים, יועצים, עובדים זמניים… או המילה אחת: עצמאיים. לחלק זו דרך חיים מצוינת לשלב בין תחביבים, זמן פנוי ועבודה בקצב ובזמן שמתאים להם, ולחלק זו דרך "אין ברירה" כי חייבים להתפרנס איך שהוא.

בין אם מבחירה ובין אם מכורך המציאות, אנחנו נמצאים ברגע בזמן בו פלטפורמות אינטרנטיות מחברות

בין אנשים ומייצרות זירות שונות המאפשרות מגוון רחב של אפשרויות פרנסה "חלטוריסטיות":

AirBnB: השכרת חדר או חלקים מהבית לתיירים

TaskRabbit: מציאת עבודות מזדמנות בשכונה הקרובה לבית

Fiverr: מציאת עבודות המצריכות כשרון מיוחד

Zopa: שירות הלוואות כספים

אתרים אלה ועוד רבים אחרים שייכים לסגנון חיים חדש הנקרא "צריכה שיתופית", המאפשר יצירת מערכות חדשות של סחר חליפין בין אנשים וארגונים. אמנם, פעולות שיתוף, החלפה, הלוואה, השאלה ונתינה היו כאן כבר מאות שנים, אך כעת באמצעות רשתות חברתיות מבוססות אינטרנט, נסללה הדרך להתגבר על בעיית האמון בין זרים, מכיוון שלכל אחד ישנה כבר טביעת אצבע ברשת. בנוסף, ישנה בגרות של שוק הצרכנים, עקב ההבנה כי גישה למוצרים ושירותים חזקה יותר מבעלות עליהם, וכי למען דורות העתיד עלינו לעשות יותר עם הרבה פחות.

לכו וחלטרו.